מחקרים מראים שלשיעמום יש חשיבות אמיתית להתפתחות המוח של ילדים. למה הורים כל כך חוששים מהמשפט הזה, ומה בעצם קורה במוח כשילד משתעמם?
למה אנחנו כל כך מפחדים מכך שילדינו משועממים? מהרגע שהם נולדים אנחנו דואגים להם לסביבה מעניינת ומגרה. כשהם קטנטנים אנחנו קונים צעצועים כדי לספק להם גירוי ועניין. כשהם גדלים אנחנו לא חוסכים מהם צעצועים ומשחקים נוספים, וכשהם מתבגרים יותר אנחנו גם חושפים אותם למסכים עם תכנים.
תינוקות אכן זקוקים לגירויים כדי לפתח את המוח. לצעצועים ולמשחקים יש תרומה חינוכית והתפתחותית גדולה. וכשלילדים משעמם, הם מתחילים להתלונן ולהעסיק אותנו. כל הטענות האלה נכונות בהחלט, אבל גם לשיעמום יש מקום חשוב בהתפתחות המוח, וכדאי לתת גם לו מקום.
מה בדק המחקר
מחקר שפורסם בשנת 2018 סרק את מוחם של אנשים בעת שביצעו ארבעה סוגי פעילות: פעילות מעניינת, מנוחה, שיעמום, ופעילות של קשב מושהה. שיעמום הושרה על המשתתפים בעזרת סרטון בן שמונה דקות שהוכח בעבודות קודמות כמשעמם, עניין הושרה על ידי סרטון מעניין בן שמונה דקות, מנוחה על ידי התבוננות במסך לבן עם איקס במרכזו, וקשב מושהה במשימה שבה בהו באיקס קטן ולחצו על כפתור בכל פעם שזיהו כוכב שחוצה את שדה הראייה. כל המשתתפים חוברו למכשירים שמדדו את פעילותם המוחית.
הממצאים המעניינים הראו שבעת מנוחה, קשב מושהה ושיעמום מופעלת רשת מסוימת של קשרים בין הנוירונים במוח, ששמה Default Mode Network, רשת ברירת המחדל. כאשר המשתתפים עסקו בפעילות מעניינת ומכוונת מטרה, הרשת הזאת פעלה הרבה פחות.
מהי רשת ברירת המחדל
רשת ברירת המחדל התגלתה בעולם חקר המוח לפני שנים ספורות, ועדיין נחשבת לתגלית מרתקת. עד כה התגלה שהיא עובדת במצבים של מנוחה, או כאשר המוח אינו עסוק במשהו מסוים וספציפי, ובעצם פעילה כשאנחנו מהרהרים, הוגים, וזכרונות צפים בנו. בעגה המקצועית זה נקרא חשיבה ספונטנית, או mind wandering.
אילו תהליכים מנטליים מתרחשים במוח כשהרשת פועלת? תיאוריה אחת גורסת שהיא מייצגת קשב פנימי, כלומר מצב שבו האדם קשוב לעולמו הפנימי ולא לגירוי חיצוני, כמו חלימה בהקיץ. מחקרים נוספים הראו כי הרשת קשורה בעיבוד המחשבות והרגשות של האדם, מה שעושה אותה רכיב חשוב ביכולת לזכור את מה שקרה בעבר, לתכנן קדימה ולייצר אמונות. בעת שליפת זיכרון מהעבר נראתה פעילות ברורה של רשת זו.
התפתחות הרשת אצל ילדים
כיום אפשר לראות עדויות לקיומה של רשת ברירת המחדל כבר מגיל חצי שנה, ולפני כן ישנן רשתות דומות שפועלות בשעת מנוחה במוחו של התינוק. החל מגיל ארבע הרשת מתחילה להידמות בתפקודה לזו של מבוגרים, אך אינטגרציה מלאה בין כל חלקיה מגיעה רק בגיל שלוש עשרה. חשוב לציין שבדיקת פעילותה אצל ילדים נעשית בעת שינה ומושווית למבוגרים בעת ערות, וייתכן שמצב השינה עצמו משפיע על הפעילות ולא רק הגיל. ככל הנראה פערים אלה ייבדקו במחקרים עתידיים.
אז מדוע חשוב לאפשר לילדים להשתעמם?
פעילות רשת ברירת המחדל מאפשרת לעבד זכרונות, מחשבות ורגשות. היא מאפשרת את הקשב הפנימי וההסתכלות האינטרוספקטיבית, ומכאן ככל הנראה גם את תפיסת העצמי: כיצד אני מול אחרים? עד כמה אני ביישן? עד כמה אני מצחיק? הרשת מאפשרת חשיבה בהקיץ, העלאת זכרונות ועיבוד שלהם ושל הרגשות שנלוו להם. ולא פחות חשוב - עבודתה קשורה בחשיבה יצירתית ובהגיית רעיונות.
מוח שעסוק כל הזמן בקשב חיצוני אינו מפנה משאבים מנטליים לתהליכים הפנימיים, והירידה המשמעותית בפעילות רשת ברירת המחדל בעת עיסוק בגירויים חיצוניים מצביעה בדיוק על כך.
ולכן, הניחו לילדים (גם) להשתעמם. זה איזון חשוב מול עודף הגירויים שמציף אותם, והוא מאפשר להם ליצור, להיזכר, לחשוב ולהגות. וחשוב לומר - גם לנו.
מקורות
Danckert, J., & Merrifield, C. (2018). Boredom, sustained attention and the default mode network. Experimental Brain Research, 236(9), 2507-2518.
Immordino-Yang, M. H., Christodoulou, J. A., & Singh, V. (2012). Rest is not idleness: Implications of the brain's default mode for human development and education. Perspectives on Psychological Science, 7(4), 352-364.
Andrews-Hanna, J. R., Reidler, J. S., Huang, C., & Buckner, R. L. (2010). Evidence for the default network's role in spontaneous cognition. Journal of Neurophysiology, 104(1), 322-335.
Kuhn, S., Ritter, S. M., Muller, B. C., Van Baaren, R. B., Brass, M., & Dijksterhuis, A. (2014). The importance of the default mode network in creativity. The Journal of Creative Behavior, 48(2), 152-163.
בן סימון א., שרון ח. (2012). מהפכת המוח הנח. הידען.