זכרון למיומנויות - מהו, ומדוע הוא חשוב לילדים?

מתי בפעם האחרונה השקעתם מחשבה כיצד לשרוך את שרוכי נעליכם? או, כשהעתקתם מתכון שמצאתם ברשת לפיסת דף, האם השקעתם מחשבה כיצד יש לכתוב את האותיות?

זיכרון למיומנויות (נקרא גם זיכרון פרוצדורלי) הוא הזיכרון שלנו לפעולות, כמו רכיבה על אופניים או פעולת הגזירה. אלה דברים שאנו זוכרים, לאחר שלמדנו אותם, לטווח ארוך, ולכן זהו זיכרון שנחשב חלק מהזיכרון לטווח הארוך.

יש סוגים שונים של דברים שאנחנו לומדים לטווח הארוך. יש זכרונות שקשורים למידע מפורש, כמו באיזו שנה הוקמה מדינת ישראל, או מתי לקחו אותי לסרט בפעם הראשונה. זכרונות מסוג זה שייכים למנגנון ששמו הזיכרון הדקלרטיבי. אבל ידע כמו רכיבה על אופניים, שחייה, הליכה, עלייה וירידה במדרגות, גזירה, שריכת שרוכים או נגינה - דברים שהם למידה של הגוף, התנהלות שלאחר האימון נעשית אוטומטית ולא מודעת - שייך למנגנון שנקרא הזיכרון הלא דקלרטיבי. הזיכרון למיומנויות הוא חלק ממנו, ונשמר לטווח ארוך.

הפעולות שנשמרות בזיכרון זה נרכשות באימונים רבים ובחזרתיות רבה, כמו כתיבה נכונה של אות בדפוס ובכתב, והשליפה שלהן לאחר שנלמדו היא כמעט לא מודעת. נסו לשרבט שיר על דף: האם השקעתם מחשבה בעיצוב האותיות, או שזה נשלף באופן טבעי? כעת הסתכלו על ילדי גן חובה או ילדים שעולים לכיתה א ומתרגלים כתיבה. כמה מאמץ הם משקיעים כדי לצייר את האות בצורה נכונה?

מדוע הזיכרון למיומנויות משמעותי במיוחד אצל ילדים?

אצל ילדים, מערכת הזיכרון הדקלרטיבי אינה יציבה ומפותחת כמו אצל מבוגרים, ויש הבדלים משמעותיים בין זיכרון דקלרטיבי של בני שמונה לבין זה של בני שתים עשרה: בני שתים עשרה זוכרים הרבה יותר טוב עובדות וידע שנרכש על ידי שינון. כלומר, אם תנסו ללמד בני שמונה מידע שנרכש בשינון - מתי הסתיימה מלחמת העולם השנייה, מי היה נפוליאון וכדומה - היכולת ההתפתחותית שלהם לשנן אותו נמוכה לעומת בני שתים עשרה, שאצלם מבנים מוחיים מסוימים כבר הבשילו והופכים את הלמידה הדקלרטיבית לקלה יותר.

אז מהי הדרך המועדפת ללימוד ילדים מתחת לגיל 12?

הזיכרון למיומנויות, זה שעוזר לילדים ללמוד לרכוב על אופניים, מתייצב ומתפקד במיטבו הרבה יותר מוקדם. יתרה מזאת, עד גיל שתים עשרה כל למידה שנעשית באופן פרוצדורלי, על ידי חזרתיות ואימון, נעשית הרבה יותר טוב מאשר אצל מבוגרים. אם לא למדתם לרכוב על אופניים עד גיל שתים עשרה ותלמדו זאת סביב גיל שלושים, במקביל לילדיכם הקטנים - הם ילמדו הרבה יותר מהר.

דוגמה יפה לכך היא ניסוי שעשה אב: הוא וילדו ידעו לרכוב על אופניים. הוא בנה אופניים הפוכות, שפונות ימינה כשמטים את הכידון שמאלה ולהיפך, ולימד את עצמו ואת בנו לרכוב עליהן. מי לדעתכם למד מהר יותר? חזרתיות על סמלים, למשל על אותיות וספרות, היא אף היא למידת מיומנויות, ומאפשרת ערוץ כניסה לזיכרון המיומנויות - הזיכרון הפעיל ביותר אצל ילדים.

מדוע חשוב להרחיב את הידע הפרוצדורלי אצל ילדים?

דמיינו שהתעוררתם בבוקר לעולם הפוך. האופניים בעולם הזה פונות שמאלה כשמטים את הכידון ימינה ולהיפך. הנהיגה הפוכה למה שאנחנו מכירים. כדי לקבל מים חמים מסובבים את הברז ימינה ולקרים שמאלה. הסכין מוחזקת ביד שמאל והמזלג ביד ימין. הכול הפוך.

עד כמה אתם מרגישים פנויים לעבוד? ועד כמה לרכוש ידע חדש? סביר להניח שמעט מאוד. מי שהתנסה בנהיגה בצד ההפוך בארצות שבהן זה נהוג, יודע לשחזר את התחושה של הנהיגה בפעם הראשונה. האם הייתם פנויים לשיחת חולין? קשובים לרדיו? כנראה שלא.

כאשר פעולה מסוימת חדשה לנו, המוח צריך להשקיע משאבים קוגניטיביים רבים כדי ללמוד אותה. במיוחד פעולה שקשורה ללימוד מיומנויות, שבה דרושות חזרות רבות עד שהיא מתקבעת - וכל חזרה כזאת דורשת משאבים.

לכן, מעבר לכך שמנגנון למידת המיומנויות מפותח יותר אצל ילדים, ככל שנלמד אותם יותר ידע מיומנויות - לקשור שרוכים, לשטוף ידיים, לרכוב על אופניים, לכתוב ועוד - כך נפנה אותם לרכישת ידע חדש. כשילד יודע לשרוך את נעליו בעצמו, הוא יכול למהר בשמחה לאימון כדורגל בלי ששלב נעילת הנעליים יעכב אותו. כך אנחנו ממשיכים להרחיב ולחזק את בסיס הידע שלו.

סיכום

כל ידע שנרכש, ובפרט ידע מיומנויות, מגדיל את מידת העצמאות של הילד, מחזק את ביטחונו ביכולותיו ובעצמו, ולכן מחזק אותו גם רגשית. לכן כדאי לתת לילדים הזדמנויות רבות להתנסות, לטעות ולתרגל בעצמם. כל פעולה שאנחנו עושים במקומם כדי לחסוך זמן או תסכול, היא גם הזדמנות שנמנעת מהם לבנות מיומנות וביטחון.