חשיבות הכתיבה

אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, ונראה שהשימוש באמצעים דיגיטליים רק ילך ויתעצם. אנחנו המבוגרים, וגם הילדים - במיוחד ככל שהם מתבגרים - משתמשים באופן שוטף בסלולרי, בטאבלטים ובמקלדות כדי לתקשר, וסטודנטים מסכמים במחשב. כדאי לדעת שכתיבה בכתב יד אינה מיומנות מוטורית בלבד, אלא מיומנות קוגניטיבית.

במקביל, בשנים האחרונות מופנים יותר ויותר ילדים לטיפול בריפוי בעיסוק עקב כישורי כתיבה לקויים. אז האם עלינו להתעקש עם ילדינו על כתיבה? כבר מגיל הגן, ובמיוחד עם העלייה לכיתה א', משימות הכתיבה מצטברות, והילדים מתבקשים לחזור על תרגולי כתיבה שוב ושוב, כשרבים מהם מגיבים בשעמום ובתסכול. ואם ממילא אנחנו בעיקר מקלידים, בשביל מה צריך לכתוב ביד?

ייצוג האצבעות במוח ולמידה עמוקה

לאצבעות שלנו יש ייצוג גדול מאוד במוח ביחס לשטח הפנים שלהן כאיבר (וכך גם ללשון, אגב). זה אומר שאנחנו לומדים היטב דרך האצבעות, למידה עמוקה. כשאנחנו לומדים דרך חוש המגע ובפרט דרך האצבעות, אנחנו קולטים גם את תחושת החומר, את המרקם ואת הטמפרטורה. ידע שנרכש בלמידה עמוקה זמין לשליפה בהקשרים שונים: עצם תחושת העיפרון יכולה לעורר את זיכרון התנועה במוח עוד לפני שהילד התחיל לחשוב כיצד לצייר את האות. כך מתרחב בסיס הידע, וגם היכולת לקשור בין תחומי ידע שונים.

פיתוח הזיכרון למיומנויות

זיכרון למיומנויות (נקרא גם זיכרון פרוצדורלי) נרכש דרך אימונים רבים, וקשה לשכוח אותו. חזרתיות על סמלים, למשל כתיבה חוזרת של אותיות וספרות, היא למידת מיומנויות, והיא מאפשרת למידה דרך מנגנון הזיכרון הפעיל ביותר אצל ילדים.

מכיוון שמדובר בזיכרון למיומנויות, ברגע שלמדנו לכתוב קשה מאוד לשכוח. זה חשוב, כי שליטה בכתיבה מפנה את הילד לרכישת ידע חדש. ילד שמיומן בכתיבה פנוי להעתיק מתכון להכנת סליים שמצא באינטרנט וליישם אותו, בעוד ילד שאינו מיומן מתעכב או תלוי בהוריו. העצמאות שנובעת מרכישת המיומנות חשובה גם להתפתחות הרגשית.

אינהיביציה (עכבה)

אינהיביציה, או עכבה, היא מונח מתחום חקר המוח שמתייחס ליכולת לעכב דחפים - למשל לא לקום ולהרביץ כשמישהו מרגיז אותי, אלא לנהל את הדחף בצורה לא אימפולסיבית. עכבה היא אחד התפקודים הניהוליים, אותם תפקודים שמאפשרים לאדם לנהל את עצמו, את התנהגותו ביחס לרגשותיו, את פתרון הבעיות ואת הגמישות המחשבתית. ישיבה והתמקדות בתרגילי כתיבה משפרות גם את יכולת העכבה ומגדילות את הריכוז - תפקודים קריטיים לילד שגדל בחברה שחושפת אותו ליותר ויותר גירויים ומידע.

כשילדים אינם כותבים

ההכנה לכתיבה מתחילה כבר מגיל אפס. כשמניחים תינוק על הבטן בשעת הערות ועל פי ההנחיות, חגורת הכתפיים שלו מתחזקת בהדרגה. התהפכות מהבטן לגב ובחזרה, מעקב אחר חפצים במבט, הושטת יד והעברת משקל, פיתוח יד מועדפת, אחיזת פינצטה ועוד - כל אלה אבני דרך התפתחותיות חיוניות לפיתוח מיומנות הכתיבה. כל אבן דרך כזאת יכולה להשתבש, להידלג, או להירכש בצורה לא אופטימלית.

אם אתם חשים שילדכם נמנעים מציור, מכתיבה או מפעולות מוטוריקה עדינה, אני מעודדת אתכם ללכת לאבחון מסודר ולא להמתין. אבחון וטיפול בבעיות התפתחותיות קלים הרבה יותר בגיל הרך מאשר בגיל הגן, שבו כבר התקבעו מנחים והתנהגויות לא אופטימליים, ולעתים נוסף גם פן רגשי - הילד משווה את עצמו לאחרים ורואה שאינו מתפקד כמותם בציור או בכתיבה.

לעתים התשתית ההתפתחותית תקינה, וכל מה שצריך הוא עידוד ומוטיבציה. במקרים כאלה אפשר לחפש תרגילים יצירתיים לעידוד כתיבה, כמו בגישת מונטסורי ואצל מרפאים בעיסוק, ללכת לחוג ציור, ולפעמים פשוט לשבת לידם ולתת להם כוחות לתרגל. חשוב להסביר את הרציונל מאחורי התרגול ואת חיזוק השרירים, ולעודד על המאמץ ולא על התוצאה.