מדוע ילדים בוחרים לחזור שוב ושוב לאותו המשחק?

הורים רבים שואלים ולעתים אף מודאגים, איך ייתכן שאותו משחק, באותו האופן תמיד, נבחר שוב ושוב על ידי ילדיהם. זו יכולה להיות בובה שתמיד מקבלת את אותו הטיפול באותו הסדר - הילד מאכיל אותה, ואז משכיב אותה לישון, ואז מחתל אותה. זה יכול להיות מירוץ מכוניות שתמיד מתנהל באותו האופן - המכונית האדומה מתחילה במקום הראשון, אך לאט לאט המכונית הצהובה והירוקה עוקפות אותה, ובסוף היא מקבלת כוחות ומצליחה למרות הקשיים להגיע למקום הראשון. וזה יכול להיות משחק דמיוני עם ההורים או החברים: אני שוטר ואני צריך לתפוס אותך, אתה השודד הרע, או אנחנו כלבלבים עזובים ואתם ההורים שמצאו אותנו.

"למה הם לא משנים את התוכן?", "למה הוא לא בוחר סוף סוף במשחק אחר?", "איך לא משעמם לה לשחק שוב ושוב את אותו הדבר?" - אלה רק חלק מהשאלות שהורים מעלים כלפי התופעה הלא רגילה בעיניהם, שבה ילדיהם בוחרים שוב ושוב באותו המשחק ובאותו האופן לשחק אותו.

אז מדוע ילדים בוחרים לשחק באותו המשחק שוב ושוב? מאין מגיע הצורך הזה, ואת מה הוא משמש?

הנרטיב והשליטה

בתוך כל משחק ישנו נרטיב - סוג של סיפור, עלילה. במירוץ המכוניות שתואר למעלה המכונית האדומה כמעט הפסידה, ואז בדרך פלא התגברה על הקשיים. הבובה מקבלת סדרת טיפולים קבועה מראש ומסודרת. השוטר אוכף את החוק, השודד פורע אותו, ועל השוטר לתפוס אותו. הנרטיב הוא עלילה ידועה מראש, ובעיקר - נמצאת בשליטתו המלאה של הילד.

רגע של המחשה

ועכשיו, הפסקה קטנטנה לצורך המחשה: כמה פעמים, אחרי ויכוח לא מוצלח עם מישהו (חבר, מוכר, מישהו שעיצבן אתכם בכביש), מצאתם את עצמכם מגלגלים את אותה סיטואציה בראש, אומרים ומדמיינים לעצמכם - אם רק הייתי אומר לו ככה וככה, אילו רק הייתי מתנהג אחרת, ואז הוא היה רואה. בעצם, החזרה על הסיטואציה במוחנו מאפשרת לנו לבצע עיבוד רגשי - להציף את הרגשות שעלו בנו ולחשוב על מענה אפשרי ממקום שקול, רגוע ובשליטה.

עיבוד רגשי דרך משחק

באמצעות משחק, ילדים מעבדים סיטואציות שונות שקרו להם, ואת תחושותיהם לגביהן.

לדוגמה, ילד שנכח בסיטואציה שבה ילדה נפלה בגן, ועברו מספר רגעים של בכי רם לפני שהצוות הבחין וטיפל בה. אותו ילד יכול לשחזר את המקרה שוב ושוב לאורך זמן באמצעות משחק, ולשנות את התסריט - הפעם הילדה הנפצעת מקבלת עזרה מיידית ומהירה. בעצם, הילד המשחק משנה את המציאות החיצונית שהתרחשה, באופן שתואם לרגשות ולרצונות שלו, בתוך המשחק. גם משחק של שודדים וגנבים יכול להיות עיבוד רגשי אל מול ההבנה שישנה אפשרות לשמור על החוקים, וישנה אפשרות שלא.

כלומר, המשחק מאפשר לילדים להיות בשליטה בתסריט המקורי של מה שקרה, לשנות אותו, וגם להתנסות בתפקידים שונים שאין הם יכולים למלא באמת במציאות.

יתרונות נוספים

מעבר לעיבוד הרגשי, לחזרתיות במשחק יש יתרונות נוספים: חיזוק תהליכים נוירולוגיים במוח המשמשים ללמידה, הגדלת יכולת הריכוז, חיזוק מיומנויות שונות מעצם התרגול החוזר, ושיפור יכולת ההבחנה - על ידי חזרה על פעולות אפשר להבחין בדומה ובשונה בין המקרים.

הסיטואציות המשוחזרות יכולות להיות חיקוי כמעט ישיר של המציאות: מקרים חד פעמיים שקרו במהלך היום או השבוע, דפוסים שחוזרים על עצמם, ולעתים גם אירועים טראומטיים. החזרה על המשחק ועל התסריט מאפשרת לילד לעבד ולשלוט במציאות שבתוך המשחק, לחוות אותה, ובכך לעבד את רגשותיו.

כל ילד והעיבוד שלו

חשוב לציין שכל ילד שונה וחווה את חוויותיו באופן ייחודי לעצמו. ייתכן מאוד שמול אותה חוויה חיצונית, שני ילדים ויותר יפנימו ויעבדו אותה רגשית בצורה שונה לגמרי. ילד אחד יגיב ברגישות רבה, וילד אחר שנכח באותה החוויה יושפע ממנה פחות - וזה יתבטא במשחק שונה אצל שניהם.

בהקשר זה מעניין לספר על מטפלים במשחק שטיפלו בילדים מגן שהיה קרוב למגדלי התאומים בעת אסון התאומים. כל הילדים נכחו באותה סיטואציה דרמטית וטראומטית, אך כל ילד עיבד אותה בצורה שונה: ילד אחד בנה מגדלים וסביבם חומות עבות של הגנה, ילדה אחרת בנתה ושברה את המגדלים ללא הרף, וילד נוסף מיקם עוד ועוד אמבולנסים ליד המגדלים.

מהן נורות האזהרה בחזרתיות במשחק?

ישנן תסמונות והפרעות שמתאפיינות בהתנהגות חזרתית שעשויה להתבטא גם במשחק. גם מצבים רגשיים טראומטיים יכולים להתבטא במשחק חזרתי, ויש צורך לטפל בהם מעבר למשחק עצמו. דוגמאות לנורות אזהרה:

• כאשר התוכן החזרתי אלים, מיני, או אינו תואם גיל • כאשר הילד מסרב באופן תדיר לעזוב את המשחק, גם לטובת פעילויות שגרתיות קבועות כמו ארוחת בוקר • כאשר בשיח עם ילדים אחרים הוא חוזר על אותם נושאים ללא קשר לשיחה סביבו • כאשר לעולם אינו מתיר לאף אחד לגעת בצעצועים הקשורים לאותו משחק חוזר

אם אתם חושדים ומרגישים שמשהו אינו תקין במשחק החוזר, אני מעודדת אתכם להקשיב לתחושת הבטן שלכם ולפנות לבירור נוסף אצל רופא ילדים או טיפת חלב, שיוכלו לייעץ ולהפנות אתכם בהתאם לצורך לאנשי מקצוע מתאימים להמשך אבחון.

לסיכום

חזרתיות במשחק אצל ילדים בהתפתחות תקינה מאפשרת עיבוד רגשי. כהורים, מומלץ לכבד את רצונו של הילד לחזור על אותו המשחק ואותם התכנים, ולאפשר לו לשחק בהם כאוות נפשו. אני ממליצה להקדיש זמן להתבוננות על משחקו של הילד, במיוחד כשמדובר במשחק חוזר, ולראות אילו נרטיבים עולים בו ומה הילד מספר דרכו.

תודה לד"ר סוזי קגן על הדוגמאות.